למרות הניסיונות להרדים אותנו, ההפיכה המשפטית לא נעצרה בשבעה באוקטובר ורק לאחרונה עלתה שוב הצעת החוק שעוסקת בהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים.

עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, על הסכנות והמשמעויות של קידום משפט התורה, לדמוקרטיה הישראלית.

טקסט הפרק המלא:
האם מדינת ישראל צריכה לממן מכיסה, מחיקה של זכויות יסוד בסיסיות בדמוקרטיה, ובכללן זכות הקניין, הזכות לשוויון, הזכות לקיום בכבוד, לטובת משפט התורה? מאז כינונה של הממשלה הנוכחית, וגם לפני, שוב ושוב נעשים ניסיונות לקדם הצעת חוק להרחבת סמכות בתי הדין הרבניים לעניינים אזרחיים. כלומר, להעניק להם סמכות שיפוט או בוררות בסכסוכים בין שכנים, סכסוכים עסקיים, סכסוכים מול מעסיק, כאשר הצדדים מסכימים להתדיין בבתי הדין הרבניים. כיום לבתי הדין סמכות לדון רק בנושאי נישואין וגירושין והנושאים הנלווים להם. מי שמקדם את ההצעה טוען כי כדי לצקת תוכן לביטוי מדינה יהודית, יש לתת מעמד מיוחד למשפט התורה ולפעול לפיתוחו. כמו כן, חלק מאזרחי המדינה רוצים להסדיר את ענייניהם האזרחיים על פי עולם הערכים וסולם העדיפויות התורני, והמדינה צריכה לאפשר להם לעשות זאת בשם ערך הפלורליזם, שהוא אחד מהערכי היסוד של דמוקרטיה. אז מדוע בעצם להתנגד? כמה עובדות על משפט התורה שאותו כל כך חפצים לקדם. משפט התורה הוא משפט שקבע עד שנת 1992 עת בג״ץ התערב בפרשת בבלי, שאשה תצא מנישואין, גם אם היו ארוכים, בלי כל חלק ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, למרות השקעה רבה בגידול הילדים ובהחזקת התא המשפחתי. מדוע? מכיוון שבהלכה לא קיים מושג של שיתוף בנכסים. ובית הדין סירב להכיל עקרונות אשר היו יכולים לרפא את הפער שבין ההלכה לבין המציאות. בשורה של מקרים בהם עובדים במוסדות חינוך תורניים אולצו לחתום על מסמך לא חוקי, בו הם מוותרים על זכויות סוציאליות, בית הדין הביא לפסקי דין קשים שפגעו בעובדים ובעובדות, כי העדיף את איתנותם הכלכלית של המעסיקים. האם מדינת ישראל צריכה לממן מכיסה, מחיקה של זכויות יסוד בסיסיות בדמוקרטיה, ובכללן זכות הקניין, הזכות לשוויון, הזכות לקיום בכבוד, לטובת משפט התורה? האם אנו מוכנים להמתין ולצפות באדישות בנפגעים ובנפגעות מדין התורה, תוך תקווה שתפיסות צדק כמובנם בעת הזו יתפסו מקום גם שם? הוויכוח אינו בשאלה האם אזרחים החפצים בדין תורה יוכלו לפעול לפי דין תורה. את זה הם יכולים לעשות גם כעת בבתי הדין הפרטיים. הוויכוח האם הדבר יעשה במימון ובחסות המדינה. האם יש להרחיב את הערבוב בין דת למדינה? לא ניתן לחלוק על כך שבתי הדין הרבניים הינה מערכת מפלה בהגדרתה. בתי הדין מתנגדים בכל תוקף למינויין של דייניות, גם כבוררות. האם ראוי שהמדינה תממן גופים מפלים? המשמעות של הרחבת סמכות בתי הדין הרבניים היא יצירה, תחת כנפיה של מדינה אחת, שתי מערכות משפט המבוססות על גוף דינים שונה ומושתתות על תפיסות צדק שונות. המשמעות היא תמיכה במערכת משפט המדירה כיום נשים משורותיה, ומיישמת דין מפלה ובעייתי לנשים ולאחרים. אי אפשר לטעון לחשיבות הפלורליזם המשפטי בשעה שבישראל החוק כופה, גם על מי שאינו מעוניין בכך להתדיין בנושאים הקשורים לנישואין וגירושין בבתי הדין הדתיים.